קטעי שירה | רינת קנט אתר

קטעי השירה

עולמי הפנימי והחבוי, אותו האחד שניסה להשמיע בכל עת את רחשיו אך זכה לסירוב פעם אחר פעם, אולם לא הוכנע לעולם בשל הדיפת הזולת, אלא בחר בזאת להמשיך עם כנות הלב והעוצמה, זה הדבר סייע לי בכל עת לאסוף את הדמעות ולהעניק מקום לתחושותיי ורגשותיי דרך הדפים שהיו כאמור חבריי הדוממים, אשר את אנוכי לעולם לא שפטו, ביקרו או הדפו אלא העניקו מרחב של חופש ורכות להיות האדם שחלמתי להגשים ולהיות, חרף היותי ניצבת בגפה בין שלל הסערות. אך לאורכה של תקופה שכנה בקרבי האמונה והתקווה ששיריי שלי עוד יחוללו פלאים בנשמת האדם, כיום קטעי השירה שלי רבים ומלכודים לכדי ספר עתידי שיקרא בע''ה "שפת נשמתי העצורה" ויעניק בעבורי תזכורת שוטפת לתעצומות הנפש ששכנו בי מאז ועד עתה... מאחלת בזאת קריאה מרתקת ומסורה אשר תעניק בעבורכם התבוננות נוספת ורחבה הרבה יותר סביב רובדיה הרבים והכמוסים שבחיק נשמתנו הייחודית

סיפור הלב

כאשר הלב פוקע לאלפי שברים

מסע החיים בשלמותו שולח לעברנו סימנים

אותות נשמתיים של האדם היחיד

אשר בחיקו מתקיימים שלל הרובדים

הפסיעות לפתע החלו לשנות מסלולן

בעוד משב הרוח נושף בעורפן

מחשבות מתמזגות עם תחושות אחדות

בכדי לנסות ולהשיב את תכלית הלב לראשיתו

ובדרכנו מתהלכים בין שלל רועצי החיים, אנו מבחינים לפתע בבבואת דמותנו לצד התלכדות עם הזיו האינסופי

כך שכעת בעת מפגש ההכרות הפתאומי לכאורה

הנפש הינה זו שעוטפת את עור הגוף, ואיננה עוד חבויה

אלא שבחסות השברים, אנו נגלים אל מול מהות הקיום הראשיתי

וכך באמצעות דמותנו ובחיק התודעה החדשה, צועדים אנו

.אל עבר מחוז חפצנו אשר זה עתה נחשף ונגלה

התמזגות נשמתית עליונה

נפגשים אנו עם אחרים ובין עצמנו

וזוכים בכך לשאת תובנות וחוויות אשר עתידות לשנות את פנינו

ומדוע החיים יוצרים הזדמנויות אלו

אלא בכדי ללמוד וללמד אודות תכלית קיומנו

מבטים פנימיים וחיצוניים מתמזגים להם עתה

ומולידים בנו את תשוקת המחשבה

כלומר שכעת קיימת בנו תודעת הקיום

באופן צלול, ושאיננו נותר עוד חבוי

בין מסכי האשליה לבין מהות הטוב והרע לכאורה

אשר יוצרים את לב ההפרדה

בקרב מציאות הדרור של ראשית הזמן

על פי בחירת החופש, נוכל להגיע בזאת אל יסוד הנשמה

אשר יסייע בעבורנו לכדי התמזגות עליונה

באמצעות כך נשתחרר ממוסכמות של עתים והתניות

ונמצא את הצוהר הנסתר בין שכבות אינסוף

לכדי התבוננות שצוללת לחיק העומקים

.בהעדר לבטים וספקות הממשיכים לנוע בין שלל החללים, והסופות

פסיעות החיים

כאשר פוסעים אנו עם צל דמותנו, ואוחזים בין זרועות ידנו
אין ביכולתנו לאבד את מהות קיומנו, אם כי בזאת העת
מתלכד האדם בין גוף ממשי לרוח הנשמה וזאת בכדי לזכות כעת
בהתבוננות העליונה, המשקפת קרניה על פני העלטה
אך מחשבות ותהיות לפתע צצות ומעוררות את צל הספקות
פן ארזנו את מאגר מחשבותינו ורגשותינו בחיק מזוודת החיים
והותרנו את היותה אי שם מאחור בין שלל חוויות, וגורמים
ולפתע, בהעדר הכוחות נכפת עלינו המנוחה והעיניים נעצמות
ומיד בעקבותן גם המילים דוממות. זהו רגע של שלווה פנימית
במהלכה אנו נזכרים כי למעשה המזוודה שוכנת בחיקנו לעולמים
היא איננה יכולה להישכח מאחור בכל עת, בה אנו נעים בין איברי גופנו המוחצן לבין החללים הכמוסים שבחיק הנשמה, כך שבזאת ההארה בוחרים אנו להמשיך לצעוד באמונה בין משעולי קיומנו תחת תכלית שלמה וקוהרנטית

חלום על שפת הים

ניצבת בין גרגרי החול, ומביטה אל אותו הים הגדול
ואיך כיצד הזרמים והרוחות יוצרות יחדיו את שלל האדוות
ולפתע בין הגלים השקטים, מבחינה בדמותה של מזוודה
אשר עתידה לחשוף סיפורים, מאת גלגולים נוספים ועל הקשר של
אותה העלמה אל זהו הרגע הנוכחי, מלבדה אין איש המבחין
גם הוא בהיותה, אשר עד עתה כבר נשטפה אל החוף
ונמצאת בין שתי רגליה הטמונות באדמה, כעת הינה מביעה סקרנות
בדבר ובוחרת על אף החשש לפתוח ולהציץ בטיבה. וברגע הזה בוקעת אלומת אור ייחודית וטהורה, ומחוצה לה אין עוד חפץ ממשי נוסף אשר בהיותו הינה חשה או מבחינה. וכעת אדם זר ניגש אל דמותה, וככל הנראה העיר אותה משנתה, לפתע לא הייתה קיימת עוד מזוודה, בעודה ניצבת עדיין על שפת הים. ייתכן ואלומת האור אכן נותרה בחיקה כזיכרון אשר ישליך על הבאות בחיק מסעה

אבני הדרך של הבריאות

אבני הדרך של האדם מסומנות בין משעולים אינסוף וכחלק ממהות הבריאה, חלקם מנתבות אותנו אל מחוז חפצנו ואילו חלקם אל עבר שיעורים אשר חיוניים לחיינו, במהלכם אנו מבחינים בנופים משתנים, בעונות השנה ובדמויות שנכחו ועוד אינם. וכי כל חוויה שנצרבה בחיק הזיכרון, זוכה לאבן ייחודית אותה אספנו וטמנו במעמקי מזוודת החיים. אך עם חלוף השנים, הופכת המזוודה למעט יותר כבדה למסע, ועלינו לחשוב מהם אותם האבנים שברצוננו לשמור קרוב אל הלב אשר מעצמו כבר יודע את תכלית התשובות הנכונות בהחלט. ובשלהי מסע הקיום ישנם שיבחרו לפסוע בין שלל אבנים מכבידות לכאורה, אל מול אחרים שיבחרו להמשיך רק עם אבן אחת בלבד ובקץ הימים כל נשמה תדע לחוש היטב מהם החוויות אשר ראויות להישמר בחיק אותה המזוודה, אשר הוענקה לכל אחד ואחת בראשית עת ההולדה

פחדים וחרדות

חרדות ופחדים הינם הדרך לנפץ מחסומים, להביט אל החיים, באופן שונה מראשית הימים לשאת תובנות אל חיקנו, בהעדר מוסכמות אלא לצד רחשי הנפש אשר חושפים בפנינו סודות, נוקיר כעת על הזכות להרהר ולשקול אודות חוויות הקיום הגדול, ולהבדיל בזאת בין רע לטוב, כמו כן אנו האדם מורכב כאמור משלל מחשבות ותחושות, אשר יוצרות יחדיו את התגשמות בריאת החומר והרוח הנעים במרחב כולו, אם כי בכל פרט מעימנו קיימים שלל ספקות ולבטים אך בעת בה נכבוש את אי אלו הרחשים הצפים, יהיה ביכולתנו לזכות בניצחון הוודאות אשר חג בין חללי הנשמה, אותה האחת שחבויה כעת במעמקי גופנו ובצל הדממה, כאשר שם בדיוק יתגלו התשובות בשלהי הזמן והמקום אשר בקרבו נשאף אנו לנכוח, בזכות היותו של האדם אשר בדמותו ניצבנו ביום האתמול, אולם כיום פסע הוא בעתו ואף חלף גם ברוחו

דיכוי להבות האהבה

אהבות שבות ונישנות, ומכבות לכאורה את פני הלהבות המתחוללות בנפשו של האדם כולו, אשר לומד עתה כיצד להתמצא במרחב גופו המתהווה בעתו, ודווקא כאשר אנו חשים עטופים בין ידיים זרות, נשמטות הן לפתע ומותירות את היותנו באדמת הכפור, כאשר אין ביכולתנו לחזות את המתרחש לבוא, הוא הינו מגיח אל חיקנו ובורא את איתני הסופות. אשר בעקבותיהן האדוות על פני המים אינן חודלות בהופעתן בזו אחר זו ובקצב חסר תקנה אשר מעורר נשכחות. וכאשר אנו בוחרים להתקרב אל פני המים, בכדי להשיב במעט את הדי הדממה אנו מביטים בדמותנו אנו, ומסייעים למגר את השלכותיה של זאת הסופה, באמצעות התכנסות פנימית והכלה של ההווה על כל רבדיו, אנו כמכלול של רוח וחומר ממשי מגשימים את החזיונות אשר נבראים עמוק בין עתי הסופות, כי לאחר הזדקפות על פני האדמה ביציבות וברום, אנו חשים כעת את קרני השמש המלטפות שאינן כלל מרגישות כזרות, כעת אנו לפתע שבים למקורות לחום הטבע שעוטף את גופנו השבוי בדמותו, כעת אף יידים זרות לכאורה לא יחוללו תופת בעת בה נחמיץ לרגע התבוננות והבחנה, או כאשר גלי האדווה הרבים יבחרו להיווצר בגין רצונם.

הקצוות הנגדיים של המסע

בהגיענו אל העולם המרבי, סבורים אנו אודות מחשבות נרכשים, אשר ברובם אינם משרתים את היותנו בשלהי העתים, אולם שאת מאגר הרגשות אנו למדים להסתיר היטב ואף להתחזות בדמותם לאחר כאשר, מחשבות התודעה מתנגשות לפתע ובהעדר הכנה עם תחושות הלב והנשמה, וכעת בהגיעה של עלטה העוטפת את ליל המנוחה, העיניים כעת נעצמות בהעדר השליטה וביכולתנו לפתע להתכנס שוב אל חיק האדם, ולעת עתה להיפרד מתרחישים בלתי נדלים שאינם יודעים את מהות טיבם לנוכח תרחישי עתיד ועבר, כך שלכאורה זמן ההווה איננו עוד קיים. אולם כעת רגע המפגש בין מחשבה לרגש הינו מכונן ביסודו מכיוון שבזאת העת אנו למדים להכיר מקרוב, את רזי האדם שבצלמו נבראנו, בהעדר התניות והגבלות אלא מתוך הדרור והחירות האינסופית אשר אבדה לעתה במהלך שנים של נפרדות בין שלמות הבריאה ובין התעסקות בתפל אל מול העיקר אשר נוגעים כולם יחדיו בערך החיים הנרחב, ולשם כך מוטב לזכור כי אותן המחשבות לעיתים עשויות להוליד ספקות קיימים בעוד הרגשות הן הינן אמת טהורה וממשית. ולפתע כאשר מתמזגות להן יחדיו נולד לו דבר מופלא אשר הינו רגש המחשבה או מחשבת הרגש, וההתעסקות של אחת באחרת מקדמת את היותנו אל עבר חללי הלא נודע, בכדי שלבסוף יהיה ביכולתנו לקיים את אישיותנו במרחב, תחת הבנה מעמיקה ומקיפה הריי, שנפש ותודעה הן אחת, ולכן בזאת מוטלת על היותנו מרבית החובה להרחיב דעתנו סביב ההבנה כיצד יהיה ביכולתנו למזג אפוא בין ההיגיון לרוח, בין הקיים לנסתר, בין השאון לדממה, ובין האני המודע למסתורי תת המודע. למידה זו כאמור תטיב עם מהות קיומנו, על ידי כך שנבחר לספק כעת את מלוא המקום עבור רגש חולף או מחשבה, ובעת בה הכאוס ישוב אל חיק מושבו, נדע אז כיצד לבצע מיזוג מיטבי והלימה בין שני היסודות, אותן היסודות הללו אשר מהם נוצרה גם בריאת האדם בשלמותו.

הדממה שבין רחשי הסופות

זיכרון קדום ושכחה סמויה

כיצד מסע החיים אכן מתרחש בפנינו לצד מיליוני הצללים

אלא שבין גלי הרגשות לזרימת המחשבות נמצאת אותה

המהות הראשיתית, אשר יודעת היטב את טיב התשובות

אך שבזאת העת אנו למעשה שוכחים היטב מהן אותן הנסיבות

אשר בעקבותיהן הגענו אל מסע הלמידה וההתפתחות

שגורם לנו לשאול שאלות מחיק אותה הפליאה והסקרנות

ובשל כך דווקא אותם הצללים מטשטשים את פני התודעה

ומרחיקים את יסודות התכלית של כל אדם

אשר פוסע שולל אל מול הקיים משכבר הימים

החולפים בעתן ללא הכנה או תלות בין משעולי החיים

ודווקא כאשר המשאבים הפנימיים מתמזגים לפתע

עם משאבי הטבע מתגלה אז הפלא הממשי

והשכחה של העת העדכנית, מתחלפת במהרה

בזיכרון איתן מאותן התקופות שהיו קיימות בין רוח לגוף

טרם היווצרות האדם כפרט שלם ואחיד המתהלך בגפו בחיק המרחב התודעתי.

כחול וירוק / נשימה ראשונה

כאשר הירוק והכחול מתמזגים להם יחדיו

מתרחש לו פלא רב עוצמה, אנו חשים לפתע את אותה תחושת הרכות אשר אפפה את היותנו בהעדר התניות שבין הסביבה לאדם בשלמותו ועד כמה שהלכנו בדרך, ללא תכלית ממשית או יעד סופי

הצלחנו להביט באלו הצבעים בשוגג ואלא שלא מתוך הזדהות וכוונה אמיתית בהחלט אשר הייתה עשויה להוליד חוויות שונות, מסעירות לא פחות מאותה התחושה של נשמתנו הראשונה בעולם הגדול,

וכפני המציאות ידעו האחרים שמסביבנו להאיץ בנו להמשיך לנוע במהרה, ואילו רחשי הפחד גרמו לנו לציית לקולם אך מרגע לרגע

חשנו בתחושת הריקנות, ולא ידענו כיצד למלא בשנית את אותה הפנימיות ובעודנו אובדי עצות, הנשמה החלה לקמול אל מול אותם המראות של הצמחים השרויים בחיק הדרור, אשר סופגים בהבנה מלאה את כל עונות השנה שמחוללים בקרבם את שינויי הקיום בכל זמן. ואולם אנו בני האדם מנסים להיאבק בתכתיבי השינוי

ושוכחים בזאת כי זוהי דרך הטבע אשר מטרתה לפקוח את עינינו בכדי לצלוח את זהו המסע, בין שלל הגוונים ובכך לזכות להביט בקשת בענן המתחוללת בין החוץ לפנים, ומציגה בזאת את פני האיזון החבוי לעיתים

בין סופות המטר

כאשר תם מכשול קיים, כיצד יהיה עלינו לדעת שמיד אחריו יגיע אתגר נוסף הריי איש אינו הכין את היותנו להתמודדות רציפה בין סופות המטר ובהעדר כל הפוגה ולשם כך כיצד עלינו לסבור ,שאותה המטריה תהא חייבת להישאר בידנו גם עם חלוף הסערה ובכך להישאר דרוכים בעבור היום הסגרירי הבא, ובייחוד כאשר השמש מפציעה לכאורה. לעיתים כאשר אנו למדים היטב אודות רחשי העבר אנו בטוחים בדרכנו בהווה ובעתיד שאנו יוצרים זה עתה. אך למעשה לכל פיסת חיים ישנה תכלית שונה להפליא וכאשר צלחנו בגאון אתגר יחיד, אין זה אומר שאנו נדע כיצד יתרחשו יתר נסיבות החיים. ועל כן בדרך זו אנו בהחלט מממשים את זכותנו המולדת שמקנה בעבורנו את האפשרות לנוע במרחב, בין פיסות החופש לדעת ולהתנסות ועל ידי כך להמשיך לנוע בין נפילה לתקומה, ובין כישלון להצלחה מרובה. אם כי הגבולות הדקים הללו מחדדים בפנינו את פני התובנה סביב היכולת לקיים את חיינו בהעדר כל שפיטה. אלא לצד קבלה והבנה כי שלל חוויות המציאות פוקדים את היותנו בזה אחר זאת אך ורק בכדי לדייק את דמותנו בחיק המסע בשלמותו, ואם כי את משעוליו להתאים לפסיעות רגלנו המתהלכות על פני האדמה, אותה האחת המקנה הכלה ורכות מעצם היותה המהווה בסיס יציב ואיתן בעבור כל צומח, דומם וחי.

מטפלת ומלווה מתמודדי חרם ונפגעי נפש

בתהליכי שיקום, בניית ביטחון והעצמה

מטפלת רגשית ונפשית לבעלי חיים